החלטה בתיק רע"א 8978/04

1.       בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט נ' ישעיה), בה נדחתה בקשת המבקש להתיר לו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו בתגובה לחוות דעת מומחה שהוגשה מטעם המשיב.

2.       המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה כספית נגד המשיב. עילת התביעה מבוססת על הטענה כי המשיב כפה על המבקש למכור לו את מניותיו במשיב הפורמלי מכוח סעיף 337(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, במחיר הנמוך במידה משמעותית משוויין האמיתי. לכתב התביעה צורפה חוות דעת חשבונאית שנערכה על ידי רו"ח רן סוקולובסקי (להלן - סוקולובסקי). בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגיש המבקש בקשה להכיר בתובענה כתביעה ייצוגית. המשיב הגיש תשובה לבקשה זו, ואליה צירף חוות דעת מטעם רו"ח רן בן אור (להלן - בן אור), בה נטען כי החישובים שערך סוקולובסקי, עליהם הסתמך המבקש בתובענתו, הינם שגויים. המבקש הגיש תגובה לתשובתו של המשיב, אשר אליה צורפה תגובה מטעם סוקולובסקי לחוות דעתו של בן אור. בתגובה טען סוקולובסקי, בין היתר, כי בחישוביו הסתמך על האמור בספרו של רו"ח יאיר לפידות (להלן - לפידות), "הערכת שווי חברות". המשיב הגיש בקשה לסילוק תגובתו של סוקולובסקי, ולחלופין, לקבלת רשות להגשת חוות דעת משלימה מטעם בן אור ובה התייחסות לתגובה האמורה (להלן - חוות הדעת המשלימה). המבקש התנגד לבקשה זו, ולחלופין, ביקש כי יותר לו לצרף לתיק מסמכים חשבונאיים נוספים. במהלך דיון שהתקיים בפני בית המשפט ביום 1.1.04 הגיעו בעלי הדין להסכמה, לפיה יוגשו הן חוות הדעת המשלימה מטעם בן אור והן המסמכים שהמבקש היה מעוניין לצרף. ביום 8.3.04 הגיש המשיב בקשה להגשת חוות דעת חשבונאית נוספת, והפעם של לפידות. בחוות הדעת טען לפידות כי החישובים שערך סוקולובסקי אינם תואמים את דרך החישוב שהותוותה בספרו שלו. המבקש הביע את התנגדותו לבקשה, ולחלופין, ביקש כי יותר לו להגיש מטעמו חוות דעת של סוקולובסקי בתגובה לחוות דעתו של לפידות. ביום 18.3.04 נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיב והתיר לו להגיש את חוות הדעת של לפידות. בהחלטה לא נכללה התייחסות לבקשתו החלופית של המבקש. ביום 28.6.04 שב המבקש והגיש בקשה להתיר לו להגיש חוות דעת של סוקולובסקי, בתגובה לחוות דעתו של לפידות. תשובת המשיב, בה הובעה התנגדותו לבקשה, הוגשה ביום 18.8.04. למחרת היום, ובטרם היה סיפק בידי המבקש להגיב לתשובת המשיב, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הבקשה נדחית בשלב זה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.       המבקש גורס, כי מן הראוי היה להתיר לו להגיב על הטענות שהובאו בחוות הדעת של לפידות. הוא מוסיף כי דין החלטתו של בית משפט קמא להתבטל גם מן הטעם שהיא אינה מנומקת, וכן בשל כך שנשללה ממנו הזכות המוקנית לו בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), להגיב לתשובת המשיב. המשיב, מצידו, טוען כי לא היה מקום לאפשר למבקש להגיב לחוות דעתו של לפידות שכן היא לא כללה כל תכנים חדשים. החידוש היחידי שבחוות הדעת, כך לפי המשיב, טמון בזהות המומחה שנתן אותה, שכן היא הוגשה אך לשם חיזוק הדברים שצוינו עוד קודם לכן בחוות הדעת מטעם בן אור. עוד גורס המשיב כי בית המשפט לא סגר את הדלת בפני הגשת חוות הדעת הנדונה בעתיד, באשר בהחלטה צוין כי הבקשה נדחית "בשלב זה". במענה לטענה כי לא ניתנה למבקש הזכות להגיב לתשובת המשיב, טוען המשיב כי המבקש לא נפגע כתוצאה מכך, שכן בבקשה להגשת חוות הדעת הלה התייחס ממילא לכל טענותיו הצפויות של המשיב.

4.       החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. ניתן לדמות את האופן שבו התנהל הדיון בפני בית המשפט המחוזי למשחק פינג פונג, שבו אחד מבעלי הדין מבקש להגיש חוות דעת, הצד השני עותר לצירוף חוות דעת מטעמו בתגובה לחוות הדעת של יריבו, הראשון לא נשאר חייב ומבקש להגיש חוות דעת נוספת וחוזר חלילה. על בית משפט קמא היה לשים קץ ל"משחק" זה לכל המאוחר בעת שביקש המשיב להגיש את חוות דעת לפידות. לנוכח העובדה שבחוות הדעת המשלימה של בן אור נכללה כבר הטענה השוללת את הסתמכותו של סוקולובסקי על ספרו של לפידות, לא היה מקום להתיר למשיב להגיש חוות דעת נוספת באותו עניין ממש. ואולם, משניתנה האפשרות להגשת חוות דעת זו, אך הוגן היה להתיר למבקש להגיש את תגובתו לה. בית המשפט קיפח את המבקש בשוללו ממנו אפשרות זו. טענתו של המשיב, שנטענה לצורך הבקשה דנא, כאילו אין בחוות הדעת של לפידות כל חידוש, אינה עולה בקנה אחד עם  החשיבות הרבה שהוא מייחס לה. אף הסייג הכלול בהחלטתו של בית משפט קמא לפיו הבקשה נדחית "בשלב זה", אין בו כדי לשנות ממסקנתי האמורה. ההחלטה אינה מבארת מתי, ובהתקיים אלו נסיבות, עשויה להתאפשר הגשת חוות הדעת, ועל כן אין לדחות את הערעור על סמך אפשרות ערטילאית כי הדבר יותר למבקש בעתיד. זאת, במיוחד לאור העובדה שההליך מצוי כעת בשלב הקריטי שעניינו הבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית. לסיכום עניין זה נאמר, כי ההתנהלות באשר לחוות הדעת לא הייתה יעילה וגרמה לחוסר שוויון דיוני בין בעלי הדין. חשוב להזכיר, כי הצדדים הגיעו להסכמה בישיבה מיום 1.1.04, ואף על פי כן הגיש המשיב לאחר למעלה מחודשיים בקשה להתיר לו להגיש את חוות דעתו של לפידות. משנעתר בית המשפט לבקשה, ודומה שראוי היה לסרב לה, לא נותר אלא להיעתר אף לבקשתו של המבקש. לבסוף, בית משפט קמא שגה אף בכך שנתן את החלטתו בטרם הגיב המבקש על תשובת המשיב. למגיש בקשה בכתב נתונה הזכות להגיב על תשובת המשיב לבקשה, מכוח תקנה 241(ג1) לתקנות, וזכות זו נשללה מן המבקש. הטענה כאילו המבקש לא היה מוסיף בתגובתו על הטענות שהועלו מלכתחילה בבקשתו, אין בה כדי להשפיע על זכותו הדיונית להגיש תגובה כאמור.

5.       אשר על כן, הערעור מתקבל. החלטתו של בית משפט קמא מתבטלת. חוות דעתו של סוקולובסקי, אשר הוכנה כתגובה לחוות דעת לפידות, תצורף לתיק בית המשפט המחוזי. המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין בבית משפט קמא ובבית משפט זה בסכום של 15,000 ש"ח.

          ניתנה יום, כ"ב בכסלו תשס"ה (5.12.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    חכ/ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: